אלקטרודות מוליבדןעמידים לטמפרטורות גבוהות, אך יגיבו עם חמצן בטמפרטורות גבוהות. כאשר הטמפרטורה מגיעה ל-400 מעלות, מוליבדן מתחיל ליצור תחמוצת מוליבדן (MoO) ומוליבדן דיסולפיד (MoO2), הנצמדים אל פני השטח של האלקטרודה מוליבדן, יוצרים שכבת תחמוצת ומונעים חמצון נוסף של אלקטרודת המוליבדן.
כאשר הטמפרטורה מגיעה ל-500 מעלות ~ 700 מעלות, המוליבדן מתחיל להתחמצן לטריאוקסיד מוליבדן (MoO3). זהו גז נדיף שהורס את שכבת ההגנה של התחמוצת המקורית, ומאפשר למשטח החדש שנחשף על ידי אלקטרודת המוליבדן להמשיך להתחמצן וליצור MoO3. חמצון ונידוף חוזרים ונשנים כאלה גורמים לאלקטרודת המוליבדן להיות אכילה מתמשכת עד שהיא ניזוקה לחלוטין.